2 בדצמ' / 2012

החשיבות של קשר העין

כאשר קיים קשר עין בין הילד לסביבה שלו המוח מעבד ומתרגם את המידע החזותי ובאופן זה מקל על הילד לתקשר עם הסביבה ותורם להתפתחותו הרגילה והתקינה.

‏מה שהביא אותי לעשות את העבודה בנושא היא העובדה שראיתי שיפור משמעותי בילדים שטיפלתי בהם אשר הייתה להם בעיה ביצירת קשר עין , או שלא יצרו קשר עין תקין. ברגע שרואים תוצאות טובות ושלילדים ולהוריהם הוקל, ויש שיפור משמעותי בתפקודים קיים רצון להמשיך בטיפולים כגון אלה.

‏שיפור ושיכלול קשר עין יוצר הפעלה טובה יותר של המוח. המוח הוא אלסטי וכל פעם מחדש אני נפעמת מהאפשרות”ץ לשנות ולשפר את תפקודי המוח דרך הגוף, ובכך לגרום ליצירת קשר עין טוב ונכון.

‏כיצד ניתן להפעיל את המוח? קיימת תנועה מעגלית בין המוח, מערכת העצבים ומערכת השרירים. אל המוח זורם מידע ממערכת השרירים דרך המערכת העצבית והוא נערך בהתאם ומפעיל את מערכת השרירים בחזרה. לפיכך הנעה או עיסוי שרירים גורמת להפעלת המוח אשר בתגובה מאפשר תנועה תקינה יותר של שרירים בכלל ובפרט גם של גלגל העין דבר התורם לקשר עין תקין יותר ולמשך זמן ממושך יותר.

 

ארבעה מקרים של ילדים אשר לא יצרו קשר עין וטופלו על ידי:

המקרה הראשון הוא של ילד בן שמונה חודשים אשר סבל מטרוטוקוליס צווארי. השריר בין השכמה השמאלית לעמוד השדרה היה תפוס והגביל את התנועות שלו וגרם לעמוד השדרה שלו להיות עקום. כאב הלב לראות את התנועות המוגבלות ואת התנוחות המעוותות. מצב זה גרם לחוסר יכולת ליצור קשר עין תקין·  כאשר כיוונתי את מבטי ובכך אילצתי קשר עין, ראיתי שהילד רואה ומגיב אלי, אבל הוא לא עקב בעיניו אחר תנועותיי גם עם רשרשתי לו בצעצוע. היה ברור שהוא לא גילה הבנה לא בערוץ השמיעתי ולא בערוץ החזותי.

‏לפני שאתאר את האופן שבן טיפלתי בבעיה, ברצוני לציין שבכל טיפול חייבת להיות נוכחות של הורה אחד לפחות. ההורים נמצאים כדי לתמוך בילד, הם לומדים כיצד לנהוג בילד ואף מקבלים משימות הביתה. תרגול שוטף ויומיומי של מה שנלמד, מאפשר התקדמות מהירה יותר של הטיפול בילד. לשמחתי הרבה, היה שיתוף פעולה מוצלח עם ההורים ומשך הטיפול בילד ארך  כחודשיים .

‏אופן הטיפול: עיסוי האזור המכווץ – סביב בליטה בשריר ליד השכמה השמאלית ועיסוי האזור המתוח ­בצד הימני, כבר בפעמים הראשונות האזור המתוח הגיב והגולה התרככה. לחצתי עם האצבעות, גירדתי עם מברשת ואפילו צבטתי. גם ההורים נתבקשו לעשות את הפעולות האלה מדי יום. עבדתי על שרירים נוספים בכל חלקי גופו, כמן כן עבדתי על רוטציה ומערכת ההצלבה. בפרק זמן של כחודשיים הילד למד להרים את הראש להתהפך, ואף לזחול – תחילה כשהוא מפעיל בעיקר צד אחד.

 כל אותו הזמן המשכתי לעבוד על איזון בין צד ימין וצד שמאל במסגרת הטיפולים. בפרק זמן הזה התגבר על העקמומיות והיום הוא מניע את גופו באופן נורמאלי לגיל, ויוצר קשר עין עם סביבתו דבר המבטיח המשך התפתחות נורמלית.

 

המקרה השני הוא של ילדה בת שנה וחצי עם ליקויים מבחינה מוטורית. הילדה זחלה על גחון והפעילה בעיקר את השרירים מהחזה ומעלה כדי לעשות תנועות כגון היפוך וזחילה. היא כמעט ולא הפעילה את האגן ואת הבטן. הילדה גילתה הבנה לנעשה סביבה, היה לה מבט מבין. למרות זאת, לא יצרה קשר עין, גם לא עם הוריה דבר שהתברר כסיבה לעיכוב בהתפתחותה.

חוסר המודעות של ההורים גרם לבעיה. אפשר ורצוי ליצור קשר עין תוך כדי פעולות שגרתיות כגון החתלה והאכלה וההורים נמנעו מליצור קשר עין באותן הזדמנויות. הם כלל לא יצרו קשר עין עם הילדה, מה שגרם לה גם כן לא ליצור קשר עין. אחרי שהסבתי את תשומת לבם וההורים החלו ליצור קשר עין עם הילדה, ההתפתחות המוטורית שלה הייתה מהירה מאד.

‏בעת שלימדתי את הילדה לעשות תנועות נכונות, ההתקדמות הייתה הדרגתית. כאמור, מרגע שההורים החלו ליצור קשר עין עם הילדה, חל בה שיפור משמעותי ביותר. קשר העין נתן לה בטחון רב. האימא לא ידעה את נפשה מרוב אושר ולא ידעה כיצד להודות לי.

 

המקרה השלישי תאום בן שנה שזחל מהר מאוד על הגחון אך לא התפתח מעבר לכך. אחותו התאומה, לעומת זאת, זחלה בשלב זה כבר על שש, עמדה ואף התחילה את צעדיה הראשונים. מבחינה התנהגותית, האח היה מאוד טוב אל אחותו ולא רב איתה ולא לקח לה צעצועים.